מה ההבדל בין אדריכלות לאומנויות אחרות, ציור או פיסול למשל?
או במילים אחרות מה ההבדל בין אדריכל למעצב מוצר או צייר?
לכאורה המושגים בהם אנו עסוקים בבואנו לבחון יצירה אומנותית זהים בשני המקרים, כגון צורה, צבע, מאסה, קומפוזיציה וכדומה.
כך זה אכן נראה במחשבה ראשונה, אבל בהתבוננות מעמיקה יותר נבחין במרכיב משמעותי ביותר המבדיל את האדריכלות
מכל שאר האומנויות והוא החלל!
האדריכל יוצר חלל
אכן האדריכל עוסק בכל המרכיבים שיוצרים הבעה פלסטית אבל הוא קודם כל ולפני הכל יוצר חלל. האדריכל "ממשש" בידיו
ונוגע באופן אינטנסיבי בחומרים רבים: בעץ, באבן, בזכוכית וכדומה אבל "החומר" המרכזי שהוא לש בידיו הוא ה"אין חומר" -
החלל.
בדרך כלל כשאנו בוחנים מבנה אנו בעצם מתייחסים אליו בבחינת השטח והחוץ כאילו היה פסל ואו תמונה מצוירת - תופעה
פלסטית בלבד, ומתעלמים לחלוטין מהחלל.
במשך אלפי שנים היה לאדם פחד קמאי מן החלל, מהריק של מקום חלול.
במשך אלפי שנים, מהפרהיסטוריה ועד לפנתיאון ( כנסיה רומית עם כיפה אדירת מימדים המהווה אחת מנקודות הציון המשמעותיות
ביותר בהתפתחות הסגנון הרומי בארכיטקטורה) האדם הקים אנדרטאות ומקדשים תוך מתן עדיפות ראשונה לערכים הפלסטיים
כמו פיסול גדול מימדים, והזנחה ודיכוי של החללים שבתוך הגופים.
התודעה החללית נתעוררה באיחור רב בהיסטוריה ובחווית האדם. מרבית בני האדם, גם המלומדים שבהם רגישים פחות לנושא
החלל והם לרוב נעצרים במעטפת, בקופסה הבנויה, מבלי "לראות" את החלל.( ברונו צבי, "בחללה של אדריכלות").
יצירת אווירה ע"י חלל
כשאנו בונים בנין אנו מנתקים כמות מסוימת של חלל, סוגרים אותה מסביב וסוככים עליה מלמעלה, ובעצם כל האדריכלות נולדת
מתוך תהליך זה.
הגבלת החלל היא בעצם מטרתה של הבניה. אולם, מהבחינה האסתטית חשיבותו של החלל גדולה עוד יותר -
האדריכל מעצב את החלל כשם שהפסל מעצב את החומר, והוא מבקש לעורר באמצעות החלל מצב רוח מסוים בנפשם של
הבאים לתוכו.
לדוגמא: רובנו מכירים מבנה של כנסייה עתיקה,שבנויה משתי שורות עמודים באורך מסוים. כשאנו רואים פרספקטיבה ארוכה זו
של עמודים נוצרת אצלנו תחושה של תנועה, ואנו כמו מתחילים לצעוד ולהתקדם מאלינו, אפילו כשאנו עומדים דום.
העין נמשכת אחרי אותה פרספקטיבה ובדמיון אנו הולכים אחריה, כשהחלל הוא שלוחש לנו שננוע, ומכיוון ש"התחלנו" בתנועה
אנו מצפים גם לסיום, לנקודת שיא, משום שאנו מורגלים שלכל תנועה יש תכלית ותנועה ללא תכלית היא לא תנועה אנושית.
לכן נצפה, במקרה של הכנסייה, לסיום התנועה בחלון גדול שממשיך את המבט לנוף למשל או לאלמנט אחר משמעותי
ולא לסיום סתמי בקיר.
מצד שני חלל סימטרי שמידותיו מותאמות יפה לגוף האדם, אינו מזמין לתנועה בכיוון אחד יותר משהוא מזמין בכיוון אחר,
דבר זה נותן לנו שיווי משקל ורגש של שליטה, תודעתנו חוזרת בקביעות אל המרכז, וחוזרת ונמשכת החוצה בכל הכיוונים.
אלו היו שתי דוגמאות שונות ליצירת אוירה שונה בחלל, וכמובן ניתן למצוא עוד דוגמאות רבות ונוספות.
גורמים המשפיעים על החלל
על האדריכל לדמות ולצייר ברוחו אלו הם הערכים החלליים הנובעים בכל מקרה ומקרה
לגופו, כאשר בראש ובראשונה יש לקחת את מימדי החלל, אבל לא רק זאת.
הרבה גורמים נוספים משפיעים על החלל, למשל:
? האור ומקום הצללים - מקור האור מושך את העין, משום שהוא יוצר בנו את הרושם כאילו יש לו תנועה עצמאית משלו.
? הצבע - רצפה כהה ותקרה בהירה מעוררים תחושה חללית שונה לגמרי מזו שמתעוררת בהשפעת תקרה כהה ורצפה בהירה.
? עצם צפייתנו - הנקבעת ע"י החלל שממנו יצאנו לפני רגע
? אופיים של הקווים השונים - הדגשת הקווים האנכיים יוצרת כידוע רושם של חלל גבוה יותר, ואילו הדגשת הקווים האופקיים
יוצרת רושם של היקף גדול יותר.
? ועוד...
היות ויש לא מעט גורמים שמשפיעים, אי אפשר בעצם לקבוע פרופורציות קבועות של החלל ולטעון שנכונות הן מבחינה אדריכלית, כיוון שהדבר יהיה תלוי בכל חלל וחלל לפי הצורך...
(תרגום חופשי מתוך דברים של מבקר האומנות "ג'פרי סקוט").
או במילים אחרות מה ההבדל בין אדריכל למעצב מוצר או צייר?
לכאורה המושגים בהם אנו עסוקים בבואנו לבחון יצירה אומנותית זהים בשני המקרים, כגון צורה, צבע, מאסה, קומפוזיציה וכדומה.
כך זה אכן נראה במחשבה ראשונה, אבל בהתבוננות מעמיקה יותר נבחין במרכיב משמעותי ביותר המבדיל את האדריכלות
מכל שאר האומנויות והוא החלל!
האדריכל יוצר חלל
אכן האדריכל עוסק בכל המרכיבים שיוצרים הבעה פלסטית אבל הוא קודם כל ולפני הכל יוצר חלל. האדריכל "ממשש" בידיו
ונוגע באופן אינטנסיבי בחומרים רבים: בעץ, באבן, בזכוכית וכדומה אבל "החומר" המרכזי שהוא לש בידיו הוא ה"אין חומר" -
החלל.
בדרך כלל כשאנו בוחנים מבנה אנו בעצם מתייחסים אליו בבחינת השטח והחוץ כאילו היה פסל ואו תמונה מצוירת - תופעה
פלסטית בלבד, ומתעלמים לחלוטין מהחלל.
במשך אלפי שנים היה לאדם פחד קמאי מן החלל, מהריק של מקום חלול.
במשך אלפי שנים, מהפרהיסטוריה ועד לפנתיאון ( כנסיה רומית עם כיפה אדירת מימדים המהווה אחת מנקודות הציון המשמעותיות
ביותר בהתפתחות הסגנון הרומי בארכיטקטורה) האדם הקים אנדרטאות ומקדשים תוך מתן עדיפות ראשונה לערכים הפלסטיים
כמו פיסול גדול מימדים, והזנחה ודיכוי של החללים שבתוך הגופים.
התודעה החללית נתעוררה באיחור רב בהיסטוריה ובחווית האדם. מרבית בני האדם, גם המלומדים שבהם רגישים פחות לנושא
החלל והם לרוב נעצרים במעטפת, בקופסה הבנויה, מבלי "לראות" את החלל.( ברונו צבי, "בחללה של אדריכלות").
יצירת אווירה ע"י חלל
כשאנו בונים בנין אנו מנתקים כמות מסוימת של חלל, סוגרים אותה מסביב וסוככים עליה מלמעלה, ובעצם כל האדריכלות נולדת
מתוך תהליך זה.
הגבלת החלל היא בעצם מטרתה של הבניה. אולם, מהבחינה האסתטית חשיבותו של החלל גדולה עוד יותר -
האדריכל מעצב את החלל כשם שהפסל מעצב את החומר, והוא מבקש לעורר באמצעות החלל מצב רוח מסוים בנפשם של
הבאים לתוכו.
לדוגמא: רובנו מכירים מבנה של כנסייה עתיקה,שבנויה משתי שורות עמודים באורך מסוים. כשאנו רואים פרספקטיבה ארוכה זו
של עמודים נוצרת אצלנו תחושה של תנועה, ואנו כמו מתחילים לצעוד ולהתקדם מאלינו, אפילו כשאנו עומדים דום.
העין נמשכת אחרי אותה פרספקטיבה ובדמיון אנו הולכים אחריה, כשהחלל הוא שלוחש לנו שננוע, ומכיוון ש"התחלנו" בתנועה
אנו מצפים גם לסיום, לנקודת שיא, משום שאנו מורגלים שלכל תנועה יש תכלית ותנועה ללא תכלית היא לא תנועה אנושית.
לכן נצפה, במקרה של הכנסייה, לסיום התנועה בחלון גדול שממשיך את המבט לנוף למשל או לאלמנט אחר משמעותי
ולא לסיום סתמי בקיר.
מצד שני חלל סימטרי שמידותיו מותאמות יפה לגוף האדם, אינו מזמין לתנועה בכיוון אחד יותר משהוא מזמין בכיוון אחר,
דבר זה נותן לנו שיווי משקל ורגש של שליטה, תודעתנו חוזרת בקביעות אל המרכז, וחוזרת ונמשכת החוצה בכל הכיוונים.
אלו היו שתי דוגמאות שונות ליצירת אוירה שונה בחלל, וכמובן ניתן למצוא עוד דוגמאות רבות ונוספות.
גורמים המשפיעים על החלל
על האדריכל לדמות ולצייר ברוחו אלו הם הערכים החלליים הנובעים בכל מקרה ומקרה
לגופו, כאשר בראש ובראשונה יש לקחת את מימדי החלל, אבל לא רק זאת.
הרבה גורמים נוספים משפיעים על החלל, למשל:
? האור ומקום הצללים - מקור האור מושך את העין, משום שהוא יוצר בנו את הרושם כאילו יש לו תנועה עצמאית משלו.
? הצבע - רצפה כהה ותקרה בהירה מעוררים תחושה חללית שונה לגמרי מזו שמתעוררת בהשפעת תקרה כהה ורצפה בהירה.
? עצם צפייתנו - הנקבעת ע"י החלל שממנו יצאנו לפני רגע
? אופיים של הקווים השונים - הדגשת הקווים האנכיים יוצרת כידוע רושם של חלל גבוה יותר, ואילו הדגשת הקווים האופקיים
יוצרת רושם של היקף גדול יותר.
? ועוד...
היות ויש לא מעט גורמים שמשפיעים, אי אפשר בעצם לקבוע פרופורציות קבועות של החלל ולטעון שנכונות הן מבחינה אדריכלית, כיוון שהדבר יהיה תלוי בכל חלל וחלל לפי הצורך...
(תרגום חופשי מתוך דברים של מבקר האומנות "ג'פרי סקוט").
